״אני רוצה לגדל את ילדיי לא מתוך פחד, אלא מתוך אהבה לבורא ולמצוות״. סיפורה של אדל.
מה קורה?
כששומעים סיפורים כמו זה של אדל, נדמה שלדברים כאלה אין מקום במציאות — כאילו מדובר בתסריט של סרט שמטרתו להשחיר את התורה ואת החיים הדתיים. אבל הסיפור של אדל הוא אמיתי. הוא מאושר על ידי אנשים שמכירים אותה עוד מנעוריה. מטעמי ביטחון שונו שמות, מקומות וחלק מהפרטים שאינם משפיעים על מהות הסיפור. מאותה סיבה איננו יכולים גם להציג את פניה של אדל ושל ילדיה.
כמו בסרט
אדל גדלה באחד המרכזים של החיים היהודיים במרחב הפוסט־סובייטי — עיר עם קהילה חזקה, סביבה תרבותית ודתית פעילה. היא למדה, התפללה, השתתפה בחגים, וספגה את האווירה של יהדות חיה וחמה.
הנשים שסבבו אותה היו צנועות, מטופחות ומשכילות. אורח חייהן תאם את המילים על כבוד האישה וערכה — “בת מלך” — שאדל שמעה בשיעורים.
לאחר סיום האוניברסיטה עלתה לישראל ובמהרה הכירה את מי שיהפוך לבעלה. הכול נראה נכון ויפה: פגישות, שיחות, ערכים משותפים, תכניות למשפחה גדולה ולהגשמה מקצועית. נדמה היה שזהו חיבור של שני אנשים ההולכים באותו כיוון.
הסיוט החל יום אחרי החופה.
“צבעים — אסור”
חשוב לציין מראש שאין מדובר ביהדות אורתודוקסית, אלא במערכת סגורה, סקטוריאלית, עם כללים קשים ומעוותים, שאין להם כל קשר לפרקטיקה דתית מקובלת. אך אדל הבינה זאת רק הרבה יותר מאוחר.
לאחר החתונה עברה הכלה להתגורר בבית בעלה — דירה באחת מערי ישראל. היא בקושי הספיקה לפרוק את המזוודות, כשלפתע השתנה מבטו של בעלה.
“בזה את לא תלכי כאן, זה לא כשר, תזרקי, עדיף תשרפי” — לפח הושלכו שמלות וחצאיות שאורכן אפילו סנטימטר מעל אמצע השוק, גרביונים מחומרים מודרניים, חולצות בכל צבע חוץ משחור.
בהמשך החלו האיסורים להתרבות: אסור לצאת מהבית, מותר לקרוא רק ספרים מאושרים, אסור לדבר עם שכנים, אסור להסתכל סביב, לאישה אסור לעבוד, יצירתיות היא חטא.
כל הכסף היה שייך לבעל. אסור היה להוציא על עצמה יותר מ־5 שקלים. כל קשר עם חברות נאסר. הקשר היחיד המותר היה עם אשת ראש הקהילה, שהסבירה לאדל שאישה צריכה להיות “נוחה”, בלי דעה משל עצמה. שרק ציות מוחלט יביא ברכה. ושנשים דתיות “רגילות” הן כמעט חוטאות, שאפילו אסור להביט בהן.
במשך 14 שנה אדל האמינה שכך צריך להיות. שמה שראתה בגלות — כבוד במשפחה, שמחה, תקשורת, שבתות עם משפחות של חברים — אינו אמיתי.
14 שנים של הריונות רצופים, לידות, לילות ללא שינה, בידוד וטלטלות רגשיות. לא, לא הייתה אלימות פיזית. אבל לפעמים כדי לשבור אדם מספיקים מילים, טון דיבור והשפלה מתמדת.
אדל דעכה. בכתה יותר ויותר, הרגישה ריקה ומיותרת. הילדים ראו זאת.
הם שמעו מילים יפות על אשת חיל בשולחן השבת — וראו אמא שחיה בפחד ובייאוש. הבית התמלא במתח ובכאוס.
פגישה מקרית ששינתה הכול
ביום נדיר אחד, שבנס מצאה את עצמה מחוץ לבית ללא בעלה, פגשה אדל חברה מילדות. החברה כמעט שלא זיהתה אותה: מבט כבוי, כתפיים שמוטות, פניה של אישה מותשת שנראתה מבוגרת בהרבה מגילה. לאחר ששמעה את סיפורה של אדל, שכנעה אותה לפנות לפסיכולוגית.
לאחר מספר פגישות, אדל הרגישה לראשונה זה שנים שהיא חיה. שהיא יכולה לנשום. נזכרה שיש לה מקצוע. שיש לה זכות להיראות יפה. שהיא אדם. ואז הגיעה ההבנה: כך אי אפשר להמשיך.
ובכל זאת — גירושין
ההחלטה להתגרש לא התקבלה ברגע אחד. 14 שנות חיים ושישה ילדים לא ניתן למחוק ביום אחד. אדל ניסתה לדבר, הציעה טיפול זוגי, חיפשה פשרות.
בתגובה — לחץ, איומים, מניפולציות דרך הילדים, התערבות הקהילה. חצי שנה של חיפושים אחרי מוצא. מוצא לא היה. בסתיו אדל פתחה בהליך גירושין ופנתה לעזרה מקרן “יד יצחק”.
מה קורה עכשיו
אדל פתחה תיק גירושין ומצאה עבודה במקצוע שלה. היא עוברת טיפול ותכנית הסתגלות חברתית. הצליחה להעביר את ילדיה ממערכת חינוך לא מוכרת לבתי ספר דתיים ממלכתיים.
אך היא עדיין נאלצת לגור באותו אזור. מדי יום היא חוששת שילדיה יסבלו מבריונות בגלל שאמם העזה לצאת נגד המערכת. כעת עליה לממן עורך דין כדי להשלים את תהליך הגירושין, לקבל מזונות, לשכור דירה ולהתחיל פרק חדש בחייה.
חלומה של אדל הוא שבנותיה יכירו בערכן ויינשאו לאנשים ראויים. שבניה יבנו בתים המבוססים על כבוד ולא על קנאות. שילדיה יגדלו כיהודים אורתודוקסים השומרים תורה לא מתוך פחד, אלא מתוך אהבה.
אנחנו יכולים לעזור לחלום הזה להתגשם.
מטרת הגיוס
כעת אדל וילדיה זקוקים לעזרה כדי לעבור את תקופת המעבר לאחר היציאה ממערכת סגורה ולהתחיל חיים עצמאיים ובטוחים.
התקציב החודשי המינימלי של המשפחה הוא 13,500 ₪. ההכנסה של אדל היא 6,000 ₪ בלבד, ולכן בחודשים הקרובים חסרים לה כ־7,500 ₪ בכל חודש.
אנו מגייסים סיוע לכיסוי הפער הזה למשך 6 חודשים — התקופה שבה מתנהל הליך הגירושין ועד לקבלת מזונות. זה קריטי במיוחד, משום שבשלב הזה נשים רבות, מחוסר אמצעים, נאלצות לחזור לבעל — והסיוט נמשך.
בנוסף נדרשים כספים לדיור ומעבר — 10,000 ₪:
• תשלום ראשון לשכירות,
• רכישת ריהוט בסיסי וכלי בית שלא ניתן להשיג בחינם,
כדי שהילדים יוכלו לחיות בתנאים נורמליים.
סכום היעד הכולל: 55,000 ₪.
עזרה זו תעניק לאדל ולילדיה הזדמנות לעבור את השלב הפגיע ביותר ולהתחיל באמת חיים חדשים.
מטרת גיוס הכספים
״אני רוצה לגדל את ילדיי לא מתוך פחד, אלא מתוך אהבה לבורא ולמצוות״. סיפורה של אדל.
לתמוך
אם ביצעתם תרומה מחוץ לאתר - אל דאגה, בהחלט נוסיף אותה ידנית קצת מאוחר יותר. כדי לקבל קבלה, פשוט כתבו ל WhatsApp
- סברבנק
- Zelle
- העברה בתוך ישראל
- העברה מחוץ לישראל
סברבנק
5469 3800 3565 1370
Leumi (10)
King George (snif 902)
77370050
יד יצחק יוצאי רוסיה
העברה בנקאית
580599934
Yad Yitzchok iocei Rusia
Harav Moshe Ben Tov 6, Jerusalem, Israel
Bank Leumi B.M.
902
77370050
IL710109020000077370050
LUMIILITXXX
תרומות לפרויקט זה זכאיות להחזר מס בישראל (תחת סעיף 46) ובארה"ב, בהתאם לתנאי השימוש שלנו
גיוס הכספים הסתיים
תודה לכל מי שלקח חלק!
91 אנשים ב 136 ימים
תאריך סגירת האיסוף: 05.03.2026
אנו מגנים על התרומה שלך
רוצים לתרום בטלפון? יש לכם שאלות נוספות? צרו איתנו קשר בטלפון.